יש כמה שכונות כאלה סביב מרכז תל-אביב. שכונות שאוכלסו באופן לא מוסדר, לפני ואחרי קום המדינה, כדי להקיף את מרכז תל-אביב ברצף יישובי. בשכונת הארגזים, אנשים התיישבו במבנים ארעיים. לא, הפעם לא בשיכונים "זמניים", אלא בכל מבנה מאולתר שהצליחו להקים - פחונים, מכולות, אפילו אוטובוס ישן או שניים אפשר למצוא כאן. אם תשאלו את התושבים כאן על מקור השם של השכונה - תשמעו ויכוח. חלק יגידו שזה בגלל מפעל הארגזים שעמד באזור פעם, או בגלל שהמבנים בשכונה מזכירים קופסאות...
היו כמה נסיונות להסדיר את הבעלויות על הקרקע בשכונה לאורך השנים. רובן התאפיינו במיעוט של דיאלוג עם התושבים על מתווה ההסדרה. זו כנראה חלק מהסיבה שהתושבים התנגדו לרוב נסיונות ההסדרה, לעתים אף באלימות. אך בשנים האחרונות מתקדם מתווה הסדרה חדש, במסגרתו מוסדרת הבעלות על הקרקע מול התושבים במנגנון שמעניק זכויות לפי מספר קריטריונים, ובעיקר לפי הותק של התושבים בשכונה. מעבר לזה, נבחר יזם לפיתוח הקרקע, שאמור לקיים במקום מעין "פינוי-בינוי".
החלק הדרומי של השכונה, שגובל בפארק דרום, כבר התחדש. עומדים שם 8 מגדלי מגורים (ועוד אחד בתחילת ההקמה כעת) - אלה הם מגדלי TLV. ומצפון להם, מעבר לכביש ממש, עדיין עומדים הפחונים והבתים של שכונת הארגזים המקורית. החלק הצפוני של השכונה עומד לפני תכנית התחדשות רחבת היקף. השכונה, כפי שהיא כיום, תעלם. במקומה יקומו מגדלי מגורים, בניה מרקמית (מבני מגורים נמוכים), מוסדות ציבור וקהילה ושטחי ציבור.
זה באמת מדהים. ממש מדהים להסתובב כאן, ולראות את הישן מול החדש. בסוף חודש פברואר הגענו לשכונה לסיור - במסגרת פרויקט שבו אנחנו מלווים אנשי מקצוע מעיריית תל-אביב. תושבי המגדלי0 חווים קשיים משמעותיים היום, אחרי ההתחדשות. והתושבים בשכונה המקורית חווים קשיים וחששות גדולים לקראת ההתחדשות. באנו לראות בעצמנו, ולשמוע את התושבים.
זה לא מאוד מפתיע, הקושי שכולם חווים כאן. מתרחש כאן פרויקט בסדר גודל ענק, שכונה שלמה נמחקת ומוקמת מחדש. וזה פרויקט שהתושבים כמעט ולא מעורבים בו. מי מסתכל באופן רוחבי על השינוי החברתי והקהילתי שצפוי כאן? מי מנהל את השינוי? איך ניתן לתווך אותו לתושבים? על השאלה הזו אנחנו מנסים לענות יחד עם עובדי העירייה.
אם מרפרפים קצת על המחקר על התחדשות עירונית בעולם, רואים בקלות שני תסריטים שחוזרים על עצמם כאשר התחדשות בסדר גודל כזה נעשית במנותק מהתושבים המקוריים של השכונה. בתסריט הראשון מתרחשת ג'נטריפיקציה מוחלטת - כלומר תושבי השכונה המקוריים, גם אם חוזרים לגור בדירות התמורה שלהם, לא נשארים בשכונה לאורך זמן. השכונה מאבדת לגמרי את הזהות המקורית שלה, ותושבי מתפזרים אל מעגל הפריפריה הבא. בתסריט השני - החיבור בין התושבים הותיקים לחדשים לא מצליח, והקושי מביא לכך שבסוף התושבים החדשים עוזבים. רמת התחזוקה של המבנים החדשים יורדת, והמבנים מגיעים למצב של תת-תחזוקה.
המצב כיום בשכונת הארגזים, בגלל שחצי שכונה התחדשה וחצי עוד עומדת בפני התחדשות, הוא ששני התהליכים האלה מתרחשים במקביל. התחדשות עירונית בסדר גודל כזה פשוט לא יכולה להצליח, לפחות לא במדדים חברתיים-קהילתיים (בהנחה ש"הצלחה" לא נמדדת רק בהגעה למצב של בניה). אבל הנסיון המחקרי מהעולם מראה לנו גם את התמונה ההפוכה. בתהליכי התחדשות שבהם הקהילה היתה מעורבת, ונעשתה מחשבה איך למנף את התושבים ואת הקהילה כחלק מתהליך ההתחדשות, ההתחדשות הצליחה גם במדדים האלה, החברתיים. עליה באיכות החיים, יותר הכנסה, יותר מעורבות במעגל העבודה, ציונים יותר גבוהים בבתי הספר, פחות אלימות, פחות פשיעה וכו' וכו'.
בעיריית תל-אביב, במקביל לתהליך התכנון המאסיבי של צפון השכונה, בשלה ההבנה שצריך לנהל גם את התהליך החברתי בשכונה. בימים אלה מתקיים מאמץ לקדם תכנית של פרויקטים בשיתוף פעולה בין אנשי מקצוע עירוניים ותושבים - כדי לקדם את החוסן הקהילתי ולהגביר את מעורבות התושבים בתהליך. שאפו לעיריית תל-אביב, ואתגר גדול לנו, אנשי STREETLIGHT.
אכן, שאפו לעיריית ת"א שפיתחה מבט חברתי קהילתי- שהוא ליבת החיים בעיר, מבט ארוך טווח ולומדת תוך התקדמות. ואיזה כיף ש STREETLIGHT זוכה לקחת חלק בשנוי התפיסתי הזה שעיר היא סך משתמשיה החיים בה וממנה, ובתים ורחובות חייבים לשרת ולהשתלב בכל המארג המורכב הזה המחבר ויוצר חיים, אדם ואדמה.